החלטה בתיק עמ"ת 41616-03-12

המשיב שבפני תושב יטה שברש"פ ויליד שנת 1977, עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען כי סמוך ל- 24.10.11 קשר עם שלושה תושבי רש"פ נוספים להיכנס לישראל ולגנוב כלי רכב מדימונה. בלילה שבין 24 ל- 25.10.11 הגיעה החבורה לדימונה בשני כלי רכב, אחד מסוג ניסן והשני מסוג איסוזו. הם הגיעו למונית שחנתה באחד הרחובות, קשרו חבל מפגוש האיסוזו לפגוש המונית וכך גררו את המונית ונסעו מחוץ לבאר שבע.

באותו הלילה גנבה החבורה, ובה המשיב, רכב נוסף מדימונה מסוג סיטרואן.

עובדי חברת איתורן איתרו את המתרחש ופתחו במרדף אחרי חבורת הארבעה, החבורה נטשה את הרכבים, הגוררים והגנובים, ליד צומת ערוער ומשם נמלטו רגלית - הכל בשעת לפנות בוקר.

בשל המעשים הנטענים הנ"ל, מיוחסות למשיב עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, גניבת רכב וקבלת רכב גנוב.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

בבקשה פורטו עיקרי הראיות הלכאוריות. כמו כן, מצוין בבקשה, ואין על כך מחלוקת, כי למשיב עבר פלילי כבד ומשמעותי, הוא כבר הספיק לרצות בעבר עונש מאסר של 4 שנים בגין הרשעתו בעבירות של סיכון חיי אדם, הוא הורשע כמו כן בעבירות של גניבת רכב, התחזות לאחר ועבירות רבות נוספות של כניסה לישראל שלא כחוק.

בית משפט השלום, מצא כי קיימות ראיות לכאורה, אולם אלו נמצאו בעיניו "מוחלשות".

בד בבד מצא בית המשפט כי בעניינו של המשיב וכתב האישום שהוגש נגדו, קמה עילת מעצר מובהקת.

מיוחסות לו אמנם עבירות רכוש, אולם, עבירות אלה בוצעו בתחכום, בתעוזה, בחבורה, תוך כניסה לישראל שלא כחוק באישון לילה משטח הרש"פ ביטה עד לעיר דימונה, גניבה בד בבד של שני כלי רכב חונים ושאר מרכיבים המקנים גב של מסוכנות לעבירות המיוחסות לו, הגם שביסודן המדובר טכנית לפחות בעבירות רכוש.

כמו כן, עברו של המשיב בפלילים משמעותי וכבד והוא הוכיח שוב ושוב כי כניסה לישראל שלא כחוק לצורך ביצוע עבירות הינה דבר המקובל עליו.

מעבר לעילת המסוכנות האמורה, קיימת על פני הדברים גם עילת החשש של הימלטות מן הדין, שכן אם ישוחרר המשיב ספק רב ביותר אם יטרח להתייצב לדינו מביתו העיר יטה שבדרום הר חברון.

על אף כל זאת מצא בית משפט השלום חולשה מסוימת בראיות הלכאוריות. החולשה האחת עניינה בזיהוי שזיהה קצין משטרה את המשיב כמי שצולם על ידי אנשי איתורן בשעת המרדף כשהוא נוהג באיסוזו.

בית המשפט ציין כי אותו זיהוי של קצין משטרה נעשה רק מספר חודשים לאחר האירוע לאחר שהמשיב נעצר בתחילת מרץ והוא לחקירה.

לאור העובדה שאיכות הצילום אינה גבוהה ונוכח החשש שמא האיחור הרב מאוד שבזיהוי הנ"ל, רק לאחר מעצר המשיב, השפיעו שלא במודע על עצם הזיהוי, מצא בית המשפט חולשה מסוימת במרכיב ראיה לכאורית זו.

ראיה לכאורית נוספת בתיק, הינה ממצא די.אן.אי שנמצא על גבי מכשיר פלאפון נייד (מסוג מירס) שנמצא בתום המרדף בתוך מכונית האיסוזו הנ"ל. ממצא זה זוהה בוודאות מוחלט כדי.אן.איי של המשיב.

גם בממצא זה, מצא בית המשפט קמא חולשה מסוימת וזאת נוכח העובדה שמדובר בדי.אן.אי שאותר על ידי מכשיר נייד ושמא ואולי הגיע אותו מכשיר לידי המשיב לאו דווקא בליל המרדף, אלא בנסיבות חברתיות ואחרות שלו ושל חבריו ביטה.

נוכח כל זאת, ואך ורק מחמת החולשות הנ"ל בחומר הראיות הלכאורי, החליט בית המשפט כי המשיב ישוחרר בערבות הכוללת הפקדת סכום מזומן מצטבר בסך 20,000 ש"ח, חלקו על ידי המשיב וחלקו על ידי שלושה ערבים.

כנגד החלטה זו, הוגש ערר המדינה שבפני.

בהודעת הערר שבכתב ובנימוקי הערר שבעל פה משיגה ב"כ העוררת על מסקנות בית משפט השלום בעניין הראיות הלכאוריות הנ"ל.